Gustaf Hellströms' remarks prior

For Freud the most profound cause of the confusion lay in the Unbehagen in der Kultur of modern man. In his opinion there must be sought a collective and individual balance, which should constantly take into account man's primitive instincts. You, Mr. Eliot, are of the opposite opinion. For you the salvation of man lies in the preservation of the cultural tradition, which, in our more mature years, lives with greater vigour within us than does primitiveness, and which we must preserve if chaos is to be avoided. Tradition is not a dead load which we drag along with us, and which in our youthful desire for freedom we seek to throw off. It is the soil in which the seeds of coming harvests are to be sown, and from which future harvests will be garnered

see
http://nobelprize.org/nobel_prizes/literature/laureates/1948/eliot-speech.html

t s eliot on poetry at nobel

Poetry is usually considered the most local of all the arts. Painting, sculpture, architecture, music, can be enjoyed by all who see or hear. But language, especially the language of poetry, is a different matter. Poetry, it might seem, separates peoples instead of uniting them.
But on the other hand we must remember, that while language constitutes a barrier, poetry itself gives us a reason for trying to overcome the barrier. To enjoy poetry belonging to another language, is to enjoy an understanding of the people to whom that language belongs, an understanding we can get in no other way.

קוצר ראות לשבת פ וארא

מוזר.

אתם בטח מכירים את הסיפורים בהם ילד או ילדה, מטיילים, ופתאום הם נופלים, לתוך מנהרה – מגלשה שבתחתיתה הם מגלים עולם מופלא. קירות משובצים אבני חן, בריכות מים צלולים, רצפות מזהב, עציצים בהם שוקולדים וסוכריות.

כך פחות או יותר הרגשתי הערב כשהתיישבתי להכין את הרשימה לשבוע. התכוונתי לפתוח עם ציטוט שמופיע בפתח ספרה של זורנברג על שמות.

Some books cannot be taken by direct assaults; they must be taken like Jericho
- Ortega

יש ספרים שלא ניתן להתגבר עליהם בתקיפה ישירה; צריכים לנהוג בהם כפי שנהגו ביריחו

הציטוט מיוחס לאורטגה. לא ידעתי מי זה בדיוק אורטגה אז הלכתי לגוגול. בגוגול עליתי על מאמר שהביא לפתיחה שבה פתחנו.
www.philipmcshane.ca/archive2.pdf

אורטגה היה סופר ספרדי שאמר את הדברים שבציטוט בהקשר של יצירתו הגדולה של סרבנטס דון קיאוטי.

ידע, שחושבים שהוא, כביכול מן מוצר שנרכש בבית הספר איננו כזה. לכל הפחות איננו רק כזה. ידע, לטעמי, הוא תהליך והוא בא בתהליך. תהליך שאמור להיות פתוח ללא סוף. כפי שצוין בקוצר ראות לפ' ויגש' הרבה פעמים אנחנו קולטים מידע באופן לא מודע. מידע שבשלבים מאוחרים יותר מתחבר באיזה שהוא אופן והופך להיות רלוונטי.

אף אחד לא יודע בדיוק מה הביא לנפילת חומות יריחו. התמדה אמונה ולהט וודאי היו שם לצד עוד כמה גורמים עלומים.

באחד המאמרים שבו הוא מתאר את "חינוכו" הפואטי אומר שיימוס היני את הדברים הבאים:

….what is to be learned from [T.S.] Eliot is the double – edged nature of poetic reality: first encountered as a strange fact of culture, poetry is internalized over the years until it becomes, as they say, second nature. Poetry that was originally beyond you, generating the need to understand and overcome its strangeness, becomes in the end a familiar path within you, a grain along which your imagination opens pleasurably backwards towards an origin and a seclusion
מתוך "לימוד מאליוט" בקובץ Finders Keepers ( Farrar Straus Giroux NY 2002)

תרגום:
מיצירתו של אליוט עלינו להווכח באופיו הדואלי – כחרב פיפיות – של המציאות השירתית: תחילה השירה נראית כפרט מוזר הקשור לתרבות , עם הפנמה של שירה במשך שנים היא הופכת להיות טבע שני. שירה שתחילה היתה שלא בהישג ידך, שגרמה לך לרצות להבין ולהתגבר על מוזריותה, הופכת עם הזמן למשהו מוכר, שביל שבו הדמיון שלך צועד אחורנית למעיין ולקן מבודד.

היתכן שלזה, בין השאר, אולי, התכוונו חז"ל כשאמרו "אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד" (חגיגה ט ע"ב) ?
רשימה זו התחרתה ברשימה אחרת שכותרתה היתה " אלו ואלו דברי עבודה זרה" שהוא ציטוט מתוך אחד הפרקים הראשונים לספר שעורים של הרב ליכטנשטיין בנושא מידות וערכים. הספר בהוצאת הגיונות נקרא באור פניך יהלכון. אחת הסיבות שהיא גברה בתחרות נעוצה בעציצי השוקולד....
בהמשך אי"ה נחזור לרשימה השניה וכן נעסוק בענין שכותרתו "הדימויים כוזבים והמציאות מורכבת".
זהו ציטוט מתוך הרצאה שנשא פרופסור אריאל רוזן צבי המנוח בפני סטודנטים למשפטים שנה א' בנושא עוצמתו ומגבלותיו של המשפט.

שבת שלום

ראו קוצר רוח של מני

ראו
המדור של מני אדלר קוצר רוח
www.cs.bgu.ac.il/~adlerm/atid

whats with the punctuation ?
why backwards?
helloooo
any body home ????
how come on preview it looks right
& on publish comes out wrong

aesthetics is the mother of ethics

joseph brodsky in nobel speech.

in the beginning there was Torah....
then came zornberg;
zornberg led to bloom;
bloom led to the web;
the web led to heaney;
heaney led to milosz;
milosz, heaney and nobel
led to brodsky;
brodsky led back to shalom rosenberg

to be continued....

צריכים כמה אנשים ישנים עם נעליים

צריכים כמה אנשים שישנו עם נעליים
בוקר באפיקים בנגב
כמה מילים זורקות אותנו
למקומות ולזמנים אחרים

אך כפי שאמר אינשטיין
For us believing physicists,
the distinction between past, present
and future is only an illusion
even if a stubborn one

לעומת הנעליים

קוצר ראות לשבת פ שמות

Two things of opposite natures seem to depend
On one another, as a man depends
On a woman, day on night, the imagined

On the real. This is the origin of change.
Winter and spring, cold copulars, embrace
And forth the particulars of rapture come.

Wallace Stevens
"notes toward a supreme fiction"

שני דברים בעלי אופיים מנוגדים נראים כתלויים
זה בזה, כפי שגבר תלוי
באשה, יום בלילה, המדומה

באמיתי. זהו מקורו של שינוי
חורף ואביב, חיבורים קרים, מתחבקים
ומתוכם פרטי האיווי באים

וולס סטיבנס
"הערות לקראת סיפורת נעלה"

השבת פותחים אנו בקריאת ספר שמות
והקטע איתה פתחנו את הטור, קטע מתוך שיר של וולס סטיבנס,
מופיע בפתחו של ספרה של אביבה זורנרברג על ספר שמות: פרטי האיווי
The particulars of desire
אביבה גוטליב זורנברג היתה בעבר מרצה לספרות אנגלית באוניברסיטה העברית. כיום היא אחת מפרשניות התורה הידועות ביותר. הצרה היא , דא עקא, כמו שאומרים - היא מלמדת וכותבת בעיקר באנגלית.
מכיוון אחד זה מוזר. הרי התורה כתובה בלשון הקודש. (גם אם לשון הקדוש "עלה" , עם עלית הציונות, "על מדי ב").
אנחנו החיים בארץ, אוכלים ושותים ועושים הכל בעברית – לא חולמים בספרדית-.
קשה לנו, קשה לי , לתפוס עיסוק בתורה ובמיוחד פרשנות התורה שלא בעברית.
"מכיוון אחר צריך לזכור שמדובר ב"ספר בספרים", ספר שלאורך כל ההיסטוריה לא רק שהיה "רב מכר
אולטימטיבי אלא הוא גם הספר המתורגם ביותר מאז ומעולם.
בהערת אגב אעיר כי הרב שג"ר דן בשאלות
שהן קרובות לשאלות שחבויות כאן
בפרק בשם "בצל תרבות המערב" בספרו
"כלים שבורים"

לעיצומה של פרשנותה. ידוע כי יש פרשנות שהיא "פשט" ויש שהיא "דרש". בהקדמה לספר זורנברג דנה בתפקיד המדרש שהוא אליבא דידה "לספר סיפורים" אשר ישלימו את החללים שבטכסת המקראי הכתוב. כדוגמה מביאה זורנברג את המדרש על הפסוק בשמות לח ח:
וַיַּעַשׂ, אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת, וְאֵת, כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת--בְּמַרְאֹת, הַצֹּבְאֹת, אֲשֶׁר צָבְאוּ, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
אילו מראות ? מה מטרת מתנות אלו למשכן ? מה פשר החזרה על המונח צבא ? מה מיוחד במראות ביחס לשאר הנחושת שנתרם ?
המדרש מציע תאור ופרוש לטכסת החידתי: הנשים יצרו את הצבאות, צבאות ישראל, על ידי משחקי מראות
זורנברג מציעה לראות בפשט – הרובד המודע של הטכסת. לדידה המדרש חושף רבדי "תת מודע" של התורה.

אנחנו עוד נמשיך עם זורנברג בהדמנויות קרובות. מסע אחר משמעויות המדרש ואופני קריאה בתורה . נסיונות להאזין לקולות השונים של הטכסת, למה שאפשר לשמוע בו ומה שאפשר לומר על הדברים שהתורה עוסקת בהם.
השאלות שהתורה עוסקת בהן הן שאלות חיים. אמנם ספר שמות עוסק בשאלות חיים של עם, עם ישראל, ראשיתו של עם ישראל. השאלות ובלשון הגמרא קושיות מתעוררות בדיוק כך – כשקשה.
קו שי יות. עמים ויחידים נתקלים בקשיים מקשיים שונים והשאלה ששאלתי את עצמי בזמן האחרון בענין זה היא לא למה קורים קשיים ( זה חלק מהחיים) וגם לא מה עושים ? השאלה המעניינת אותי בזמן האחרון היא לאן פונים לעצה כאשר נתקלים בקשיים. אינני מתכוון לעצה מעשית. כיצד להחלץ מהבוץ או כיצד לפתור בעיה כלשהיא. לאן פונים למצוא קצת מזור, קצת מרגוע.

לפני כמה דקות סיימנו לראות את "משפחה חורגת". לא יצא לי בזמן האחרון, למרות שרציתי להביט באלון גל בפעולה יחד עם הקרחת שלו והעיניים היוקדות השפה הברורה. אבי שבתוכנית הפעם, גר בעכו והוא בשעות מצוקה הולך אל הים. מביט בים ושומע את ציוץ הציפורים. מעבר לכך היתה תוכנית מרגשת ומרתקת. נזכרתי בסיפור שכל ילד אמריקאי שומע אותו בגן על הרכבת שיכולה. אלון סיפר בתוכנית את הסיפור על הצפרדעים שצריכים להגיע לראש התורן ורק הצפרדע החירשת מצליחה כי היא לא שומעת את הקהל, המון העם מסביב, "החברים" לפעמים שצועקים ש"אי אפשר". אותה רכבת קטנה מהגן אומרת לעצמה כל הזמן שתי מילים
I can I can I can אני יכול אני יכול אני יכול.
גם בתוכנית, אלון הדגיש את חשיבות השיחה העצמית של האדם עם עצמו והשיחה עם הזולת. שיחה משקפת, אבל שיחה גם יוצרת מציאות.
באחת הנסיעות שלי לבאר שבע השבוע סיפר לי הנהג בצטטו את הרב שמעון רפאל הירש
שהמילה שיח (משיג ושיח) באה משיח
משיח השדה), שדה קוצים)

כי האדם אכן עץ השדה

סיפורי אלף לילה ולילה

לילה נשארה בחוץ אתמול
בלי יכולת להגיע לגורים שהיו
בבית. היא הלכה כקמ לבית ספר
וקראה לבעלת הבית לפתוח
את בדלת
הבוקר אני שומע יללות
גור. אני אומר לעצמי
נו טוף הם גדלים והחלו לבכות
אני רואה אחד הגורים
הצליח לצאת מהמלונה שבסלון
ולילה לידה
נו טוף אני אומר לעצמי
גם בוכים וגם מטיילים
ואז אני שם לב
סביב צווארו של הגור כרוך אחד מחוטי
המחשב הוא לא מצליח להשתחרר
וגם לילה חסרת אונים
שחררתי אותו ושמתי לב
לשתן שעל הרצפה
נו טוף
יללות בכי עצמאות הרפתקאות ומצוקות
הגורים גדלים

קוצר ראות

קוצר ראות הטור השבועי
כבר בארכיב
צריך לשים את יתר הרשימות שם
וביאזה חלון על הדף הראשי
מי שרואה ויודע איכעושים זה
אשמח לשמוע

גף

כמו הד בקניון

כצפוי העותק שלי של האש והעצים מסתתר
באיזה שהוא מקום

אתה עומד על שפת הקניון
או במרכזו משמאל למדרגות הנעות
וצועק עק עק עק עק

ורק אחד

שומע מעה מעה

הקבצנים בספור שבעת הקבצנים
נותנים כל אחד בטורו
מתנה לזוג שהלך לאיבוד ביער והתחתן אחר כך
"שתהיו כמוני"
כל אחד מספר גם סיפור בתוך הסיפור
אני מפנה לספורו של הגיבן על המעט המחזיק את המרובה
ירוחם היא בבחינת מעט המחזיק את המרובה
וראו מאמר של עוז-זלצברגר מהבוקר בהארץ
על הזכרון
צריכים להעצים את עולם המיתוסים באמצעות סיפורים
העולם שהזין את לינקולן וסימון המוזכרים במאמר
אבל הבעיה הגדולה היא הפנאי
אין זכרון ללא פנאי
ולפנאי או שצריך חורבן טוטלי או רווחה
על כל פנים כפי שהעידו ממשיכי הבעשט
ועדותם ישימה גם לדורנו
לכל הפחות נוכל לנסות
להמשיך לספר הסיפורים
לא רק ירוחם הוא
מעט המחזיק את המרובה
אלא כל ילד וילדה
כל ילד וילדה בתוככנו
הוא מעט המחזיק את המרובה
שבוע טוב

saturday night live

i made it a policy
i heard someone say on t v
never to eat
anything that had a mother

those words came to me
tonite as i was racing down the street
and almost ran over
a kitten

and i said to myself
imagine layla
our dog at home
who a week ago

gave birth to nine

someone would have murdered a mother

a kitchen of the mind

הבלוג האחרון על סדר בעלאגן ג'וסף ברודסקי ורבי עקיבא אבד עקב תקלה ברשת בראוטר באני לא יודע מה
איזה קררררריייזזה
גוד נייט
נשארה רק הכותרת
נשחזר אבל לא עכשיו

עוד על פרום תמצאו ב

Smith, M. K. (2002) ‘Erich Fromm: alienation, being and education’ the encyclopedia of informal education, http://www.infed.org/thinkers/fromm.htm

פרום על מצבנו

משהו שמצאתי בגולשי הבוקר

The situation of mankind is too serious to permit us to listen to the demagogues - least of all demagogues who are attracted to destruction - or even to the leaders who use only their brains and whose hearts have hardened. Critical and radical thought will only bear fruit when it is blended with the most precious quality man is endowed with - the love of life.
Erich Fromm (1973) The Anatomy of Human Destructiveness, page 438

i have yet to get a grip of
this blog thing
for instance how come there
are 2 different blogs of mine
and how to blend the two.
in hebrew we say ניחא
neicha which i think might
be related to the prerenial
nu , meaning no big deal
it'll come
in any event waiting in line
this morning at the local kupat cholim
(health clinic)
encountered two rather grumpy -
that describes most accurately
their disposition - elderly
russian women.
both were adamant that
they were next in line...
after a short discourse with the
second sorting out the difference
between 10 t0 10
and 10 after 10 (in hebrew)
i randomly opened up
seamus heanys' "finders keepers"
at p164; my eyes focusing on the following lines :

"perhaps being old is having lighted rooms
inside your head, and people in them, acting".

leafing through the previous pages
of the chapter entitled "the main of light"
realized the lines were philip larkins'.

heaney quotes from shakespeares'
sonnet 60 at the beginning of the chapter

"like as the waves make towards the pebbled shore
so do our minutes hasten to their end;"

to get back to larkins' lines,

at the time those lines seemed to me
to be at odds with the ladies' dispositions
i judge\d them not. the rain the desert and
being transplanted as they are where they are .

later i thought : what do you know ?
maybe you were the actor
in their lighted room inside their heads.

קוצר ראות

שיימוס היני:

…if life in Northern Ireland were ever really to flourish, change had to take place. But that citizen's perception was also at one with the truth in recognizing that the very brutality of the means by which the IRA were pursuing change was destructive of the trust upon which new possibilities would have to be based.

תרגום:
…כדי שהחיים בצפון אירלנד יפרחו באמת, היה צריך לבוא שינוי מהותי. אבל התובנה הזו בדבר הצורך בשינוי באה לצד תובנה אחרת, והיא שאכזריותם של האמצעים שהפעילה המחתרת האירית על מנת להביא לשינוי הביאו להרס האמון שהוא חיוני לביסוס הווצרותן של אפשרויות החדשות.

אני חושב הרבה על שינוי בזמן האחרון. בעצם, אצלי זה לא חדש. מאז שאני מכיר את עצמי אני חושב על שינוי.

איך כתב יהודה עמיחי בשיר "מלון הורי" ? אביו , אמר, רצה להוסיף שתי דברות לעשרת הדברות:

"הדיבר האחד עשר, 'לא תשתנה'
והדיבר השנים עשר, 'השתנה תשתנה'"

לא אגרר להכללות בנושא הקשר שבין שינוי (קרי התחדשות) לבין היהדות. מלחמת לבנון השניה הגבירה ההכרה בציבור בצורך בשינויים.

אבל

נדמה לי ותקנו אותי אם אני טועה כי מרביתנו, מרבית הציבור אינו מעונין באמת בשינוי. חלקנו שבעים, חלקנו עייפים, מרביתנו ציניים ורובנו לא מאמינים באמת שאפשר לשנות משהו במדינה הזאת ללא זעזוע בקנה מידה "אטומי".

בשבוע שעבר כתב הסופר יורם קניוק באתר ynet דברים קיצוניים, ביניהם:

נהיינו חברה אלימה, חסרת לב. אנחנו נהרגים במעברי חציה כי אף מכונית נהוגה בידי ישראלי לא תיתן למישהו עם מקל הליכה וצולע לחצות. מה קרה לנו?

ובהמשך:

הצעירים האינטליגנטים שלנו מהגרים מן הארץ. לחלקם הגדול קשה עם מה שהם רואים. נשארים האלימים והאדישים ואנחנו, אלה שאינם רוצים לוותר על החלום הציוני אבל רואים איך מיום ליום הוא נהיה יותר מרושע ויותר אכזר. בפסטיבל הרוע שאנחנו משחקים בו, אנחנו חוטאים לכל מי שחלם כאשר המצב היה רע ומסוכן. המצב הזה אולי יחזור. יש לנו קבלות על אלפיים שנה. אולי שוב יהיה מסוכן, יהודים ייהרגו, אבל אז לא יהיו אידיוטים כמונו שיקימו מדינה למי שנוהג כעדר מפלצות.

באחד הטוקבקים הגיב נציג של תנועת "מנהיגות יהודית" בשם יואב, בין שאר, כך:

הדרך להפסיק את ירידת "הצעירים האינטליגנטים שלנו", הדרך להפסיק את מה שקניוק מכנה "פסטיבל הרוע", ולהשיב את רוח הציונות, היא להחזיר את המסורת לבתי הספר, ולבחור הנהגה שתהיה בה אמונה: אמונה בצדקת דרכנו, בזכותנו על הארץ, בקדוש ברוך הוא.



הדברים נכונים, לטעמי, במידה מסוימת. השאלה הגדולה היא איך עושים את זה ? איך "מחזירים מסורת לבתי הספר" ? איך מחנכים לאמונה ? התשובות על שאלות אלו אינן פשוטות או חד משמעיות אבל דבר אחד ברור – "לא עושים את זה בכוח". בשום אופן לא ניתן "להחזיר מסורת" או להביא אנשים לידי אמונה (אם בכלל הדבר ניתן) בכוח.

וכאן הרשו לי להביא סיפור סיני עתיק יומין המיוחס לקונפוצה (מהמאה השישית לפני הספירה)

הסיפור מופיע בהקדמה לאחד מספריו של הוגה דעות אמריקאי בשם סידני הוק.

"הקדמונים שבקשו להורות ברחבי ההממלכה את הדרך הנכונה שעל פי המידות הטובות, צוו תחילה לעשות סדר במחוזותיהם. במגמה לתקן את מחוזותיהם, החליטו לתקן תחילה את משפחותיהם. ברצונם לתקן תחילה את משפחותיהם החליטו להתחיל בתיקון עצמם.בבקשם לתקן את עצמם החליטו תחילה לתקן את לבבם.בבקשם לתקן את לבבם אמרו תחילה נהיה כנים במחשבותנו. על מנת להיות כנים במחשבותיהם עשו הם להרחבת דעתם עד קצה יכולתם, הרחבת הדעת שכזו כרוכה בחקר הדברים.

כשדברים נחקרים, נעשית הדעת מושלמת. משהושלמה דעתם נהיו מחשבותיהם כנות. משמחשבותיהם נהיו כנות ליבותיהם תוקנו. משתוקנו ליבותיהם – תוקנו עצמיותם. משתוקנו עצמיותם – עניני משפחותיהם באו על תיקונם. משהוסדרו עניני המשפחות נמצא שעניני המחוזות הוסדרו גם הם. משהוסדרו עניני המחוזות נמצא שהממלכה כולה הגיעה למנוחה ולנחלה."

פרשת השבוע, פרשת ויחי, היא פרשה יחידאית בתורה, בכך שאין רווח כלשהו – לא פתוח ולא סגור- בין המילה האחרונה של הפרשה הקודמת פ ויגש לבין ויחי המלה הפותחת את הפרשה השבוע. רש"י קורא לכך – פרשה סתומה. בשבוע שעבר סיימנו בכך שבהמשך נעסוק עוד במר ובמתוק. אכן אי"ה עוד נגיע לכך, משהגענו כעת לקראת סיום נסתפק בהפניה בלבד לתהיות העולות השבוע מתחילת הפרשה (זורנברג). מכך שבערוב ימיו, ימים ארוכים של תלאות ואתגרים, ודווקא בנכר מתוארת פעילותו של יעקב אבינו בפועל ויחי.תהיהה נוספת נוגעת ל"סתימות" הפרשה. עוד על זורנברג, וולס סטיבנס ( משורר אמריקאי), מדרש ושירה בשבוע הבא.