קוצר ראות לשבת פ שמות

Two things of opposite natures seem to depend
On one another, as a man depends
On a woman, day on night, the imagined

On the real. This is the origin of change.
Winter and spring, cold copulars, embrace
And forth the particulars of rapture come.

Wallace Stevens
"notes toward a supreme fiction"

שני דברים בעלי אופיים מנוגדים נראים כתלויים
זה בזה, כפי שגבר תלוי
באשה, יום בלילה, המדומה

באמיתי. זהו מקורו של שינוי
חורף ואביב, חיבורים קרים, מתחבקים
ומתוכם פרטי האיווי באים

וולס סטיבנס
"הערות לקראת סיפורת נעלה"

השבת פותחים אנו בקריאת ספר שמות
והקטע איתה פתחנו את הטור, קטע מתוך שיר של וולס סטיבנס,
מופיע בפתחו של ספרה של אביבה זורנרברג על ספר שמות: פרטי האיווי
The particulars of desire
אביבה גוטליב זורנברג היתה בעבר מרצה לספרות אנגלית באוניברסיטה העברית. כיום היא אחת מפרשניות התורה הידועות ביותר. הצרה היא , דא עקא, כמו שאומרים - היא מלמדת וכותבת בעיקר באנגלית.
מכיוון אחד זה מוזר. הרי התורה כתובה בלשון הקודש. (גם אם לשון הקדוש "עלה" , עם עלית הציונות, "על מדי ב").
אנחנו החיים בארץ, אוכלים ושותים ועושים הכל בעברית – לא חולמים בספרדית-.
קשה לנו, קשה לי , לתפוס עיסוק בתורה ובמיוחד פרשנות התורה שלא בעברית.
"מכיוון אחר צריך לזכור שמדובר ב"ספר בספרים", ספר שלאורך כל ההיסטוריה לא רק שהיה "רב מכר
אולטימטיבי אלא הוא גם הספר המתורגם ביותר מאז ומעולם.
בהערת אגב אעיר כי הרב שג"ר דן בשאלות
שהן קרובות לשאלות שחבויות כאן
בפרק בשם "בצל תרבות המערב" בספרו
"כלים שבורים"

לעיצומה של פרשנותה. ידוע כי יש פרשנות שהיא "פשט" ויש שהיא "דרש". בהקדמה לספר זורנברג דנה בתפקיד המדרש שהוא אליבא דידה "לספר סיפורים" אשר ישלימו את החללים שבטכסת המקראי הכתוב. כדוגמה מביאה זורנברג את המדרש על הפסוק בשמות לח ח:
וַיַּעַשׂ, אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת, וְאֵת, כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת--בְּמַרְאֹת, הַצֹּבְאֹת, אֲשֶׁר צָבְאוּ, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
אילו מראות ? מה מטרת מתנות אלו למשכן ? מה פשר החזרה על המונח צבא ? מה מיוחד במראות ביחס לשאר הנחושת שנתרם ?
המדרש מציע תאור ופרוש לטכסת החידתי: הנשים יצרו את הצבאות, צבאות ישראל, על ידי משחקי מראות
זורנברג מציעה לראות בפשט – הרובד המודע של הטכסת. לדידה המדרש חושף רבדי "תת מודע" של התורה.

אנחנו עוד נמשיך עם זורנברג בהדמנויות קרובות. מסע אחר משמעויות המדרש ואופני קריאה בתורה . נסיונות להאזין לקולות השונים של הטכסת, למה שאפשר לשמוע בו ומה שאפשר לומר על הדברים שהתורה עוסקת בהם.
השאלות שהתורה עוסקת בהן הן שאלות חיים. אמנם ספר שמות עוסק בשאלות חיים של עם, עם ישראל, ראשיתו של עם ישראל. השאלות ובלשון הגמרא קושיות מתעוררות בדיוק כך – כשקשה.
קו שי יות. עמים ויחידים נתקלים בקשיים מקשיים שונים והשאלה ששאלתי את עצמי בזמן האחרון בענין זה היא לא למה קורים קשיים ( זה חלק מהחיים) וגם לא מה עושים ? השאלה המעניינת אותי בזמן האחרון היא לאן פונים לעצה כאשר נתקלים בקשיים. אינני מתכוון לעצה מעשית. כיצד להחלץ מהבוץ או כיצד לפתור בעיה כלשהיא. לאן פונים למצוא קצת מזור, קצת מרגוע.

לפני כמה דקות סיימנו לראות את "משפחה חורגת". לא יצא לי בזמן האחרון, למרות שרציתי להביט באלון גל בפעולה יחד עם הקרחת שלו והעיניים היוקדות השפה הברורה. אבי שבתוכנית הפעם, גר בעכו והוא בשעות מצוקה הולך אל הים. מביט בים ושומע את ציוץ הציפורים. מעבר לכך היתה תוכנית מרגשת ומרתקת. נזכרתי בסיפור שכל ילד אמריקאי שומע אותו בגן על הרכבת שיכולה. אלון סיפר בתוכנית את הסיפור על הצפרדעים שצריכים להגיע לראש התורן ורק הצפרדע החירשת מצליחה כי היא לא שומעת את הקהל, המון העם מסביב, "החברים" לפעמים שצועקים ש"אי אפשר". אותה רכבת קטנה מהגן אומרת לעצמה כל הזמן שתי מילים
I can I can I can אני יכול אני יכול אני יכול.
גם בתוכנית, אלון הדגיש את חשיבות השיחה העצמית של האדם עם עצמו והשיחה עם הזולת. שיחה משקפת, אבל שיחה גם יוצרת מציאות.
באחת הנסיעות שלי לבאר שבע השבוע סיפר לי הנהג בצטטו את הרב שמעון רפאל הירש
שהמילה שיח (משיג ושיח) באה משיח
משיח השדה), שדה קוצים)

כי האדם אכן עץ השדה