קוצר ראות לשבת פ וארא

מוזר.

אתם בטח מכירים את הסיפורים בהם ילד או ילדה, מטיילים, ופתאום הם נופלים, לתוך מנהרה – מגלשה שבתחתיתה הם מגלים עולם מופלא. קירות משובצים אבני חן, בריכות מים צלולים, רצפות מזהב, עציצים בהם שוקולדים וסוכריות.

כך פחות או יותר הרגשתי הערב כשהתיישבתי להכין את הרשימה לשבוע. התכוונתי לפתוח עם ציטוט שמופיע בפתח ספרה של זורנברג על שמות.

Some books cannot be taken by direct assaults; they must be taken like Jericho
- Ortega

יש ספרים שלא ניתן להתגבר עליהם בתקיפה ישירה; צריכים לנהוג בהם כפי שנהגו ביריחו

הציטוט מיוחס לאורטגה. לא ידעתי מי זה בדיוק אורטגה אז הלכתי לגוגול. בגוגול עליתי על מאמר שהביא לפתיחה שבה פתחנו.
www.philipmcshane.ca/archive2.pdf

אורטגה היה סופר ספרדי שאמר את הדברים שבציטוט בהקשר של יצירתו הגדולה של סרבנטס דון קיאוטי.

ידע, שחושבים שהוא, כביכול מן מוצר שנרכש בבית הספר איננו כזה. לכל הפחות איננו רק כזה. ידע, לטעמי, הוא תהליך והוא בא בתהליך. תהליך שאמור להיות פתוח ללא סוף. כפי שצוין בקוצר ראות לפ' ויגש' הרבה פעמים אנחנו קולטים מידע באופן לא מודע. מידע שבשלבים מאוחרים יותר מתחבר באיזה שהוא אופן והופך להיות רלוונטי.

אף אחד לא יודע בדיוק מה הביא לנפילת חומות יריחו. התמדה אמונה ולהט וודאי היו שם לצד עוד כמה גורמים עלומים.

באחד המאמרים שבו הוא מתאר את "חינוכו" הפואטי אומר שיימוס היני את הדברים הבאים:

….what is to be learned from [T.S.] Eliot is the double – edged nature of poetic reality: first encountered as a strange fact of culture, poetry is internalized over the years until it becomes, as they say, second nature. Poetry that was originally beyond you, generating the need to understand and overcome its strangeness, becomes in the end a familiar path within you, a grain along which your imagination opens pleasurably backwards towards an origin and a seclusion
מתוך "לימוד מאליוט" בקובץ Finders Keepers ( Farrar Straus Giroux NY 2002)

תרגום:
מיצירתו של אליוט עלינו להווכח באופיו הדואלי – כחרב פיפיות – של המציאות השירתית: תחילה השירה נראית כפרט מוזר הקשור לתרבות , עם הפנמה של שירה במשך שנים היא הופכת להיות טבע שני. שירה שתחילה היתה שלא בהישג ידך, שגרמה לך לרצות להבין ולהתגבר על מוזריותה, הופכת עם הזמן למשהו מוכר, שביל שבו הדמיון שלך צועד אחורנית למעיין ולקן מבודד.

היתכן שלזה, בין השאר, אולי, התכוונו חז"ל כשאמרו "אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד" (חגיגה ט ע"ב) ?
רשימה זו התחרתה ברשימה אחרת שכותרתה היתה " אלו ואלו דברי עבודה זרה" שהוא ציטוט מתוך אחד הפרקים הראשונים לספר שעורים של הרב ליכטנשטיין בנושא מידות וערכים. הספר בהוצאת הגיונות נקרא באור פניך יהלכון. אחת הסיבות שהיא גברה בתחרות נעוצה בעציצי השוקולד....
בהמשך אי"ה נחזור לרשימה השניה וכן נעסוק בענין שכותרתו "הדימויים כוזבים והמציאות מורכבת".
זהו ציטוט מתוך הרצאה שנשא פרופסור אריאל רוזן צבי המנוח בפני סטודנטים למשפטים שנה א' בנושא עוצמתו ומגבלותיו של המשפט.

שבת שלום